"רצינו למצוא פתרונות אמיתיים לנפגעי המלחמה"

בשעת ערב מאוחרת, באולם הקונטיינר בנמל יפו, התכנסו כמה עשרות עובדי אלביט מערכות במטרה אחת: לעזור לפצועי מלחמת חרבות ברזל. הם ישבו סביב שולחנות עגולים מלאים בכוסות קפה חצי-מלאות, לא הייתה מוזיקה ולא נאומים – רק תחושת שליחות ומיקוד.
זה לא היה עוד האקתון טכנולוגי. היוזמה, שנולדה בשיתוף פעולה של אלביט עם בית החולים שיבא, עמותת Restart ושותפים נוספים, הפגישה בין חדשנות לבין כאב – ובין ידע הנדסי לתקווה. 
למשתתפים הוצגו שלושה אתגרים רפואיים מורכבים, שדורשים פתרונות שעדיין לא קיימים: טיפול בכאבי פנטום בקרב קטועי גפיים, שיקום נוירו־אופטי לפגיעות ראייה ומוח, וכלים חדשים להערכת תפקוד קוגניטיבי של פצועים.
שלושת הפיתוחים הזוכים ימשיכו לשלב ייצור. אבל כולם כבר ידעו: זה לא עוד תרגיל הנדסי. זו הזדמנות אמיתית לשנות חיים.
 

משדה הקרב לשולחן העבודה

"המלחמה הזו גבתה מאיתנו מחיר כבד", אומרת ד"ר שלי גורדון, סמנכ"לית משאבי אנוש באלביט. "שבעה עובדי אלביט נהרגו; יותר מ-20 בני משפחה מקרבה ראשונה; ועוד רבים מהקהילה הרחבה שלנו. מהיום הראשון היה לנו ברור שהשיקום של הפצועים צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות”.

הרעיון מאחורי ההאקתון היה פשוט: לזהות את הצרכים האמיתיים של הפצועים – ואז לגייס את כל היכולות הטכנולוגיות שאלביט יודעת להציע כדי לתת להם מענה. צוותים מבית החולים שיבא ומעמותת Restart, יחד עם פצועים בעצמם, חיברו את המציאות הכואבת אל שולחנות העבודה.
"זו זכות אדירה לתרגם את הידע שלנו למשהו כל כך חיוני", מוסיפה גורדון. "ההאקתון הזה הוא הדרך שלנו להפוך ערכים לפעולה. לא רק חדשנות – אלא משמעות”.
 

פסנתר שזוכר במקומך

בין הצוותים שהתכנסו היה גם אחד שבחר להתמודד עם האתגר הקוגניטיבי. אברהם, רפאל ואריה פיתחו מערכת שמחליפה מבחנים ידניים מיושנים בממשק שנראה כמו פסנתר – רק בלי מוזיקה.
"כיום הבדיקה מתנהלת כשהרופאים מקישים בעיפרון על האצבעות של המטופל, והוא צריך לזכור את הסדר", מסביר אברהם. "אנחנו בנינו משטח של קלידים רוטטים. המטופל מרגיש את הרצף – ואז משחזר אותו בלחיצה”.
המערכת מזהה את התשובות, מודדת זמני תגובה, מפיקה תובנות – והכול בלי מגע יד אדם. "זה נראה כמו פסנתר – וזה יוצר תחושת נוחות, בעיקר אצל ילדים", מוסיף אריה. "בלי חוטים, בלי אלקטרודות. פשוט ונעים”.
 

משחק נגד הכאב

בחדר אחר עבד צוות שעסק בכאבי פנטום. הטיפול המקובל – מבוסס מראה – נחשב מונוטוני, ורבים נוטשים אותו. יניב, ראש הצוות, מצא פתרון אחר: להפוך את זה למשחק.
"לקחנו מראה חצי־שקופה, הקרנו מאחוריה את המשחק Space Invaders וחיברנו מצלמה", הוא מסביר. "כשהמטופל מזיז את היד הבריאה – הוא משחק. זה כיף, וזה עובד”.
באחד הניסויים הגיע קטוע יד, ניסה את המערכת – והתלהב. "ברגע הזה הבנו שזה אמיתי", נזכר יניב. "אחד מהם אפילו הציע לשלב את הגדם, לא רק את היד הבריאה – וזה פתח לנו עולם חדש של מחשבה”.
 

תותבת שיודעת לגרד

קבוצה נוספת בחרה בגישה שונה: להפוך תותבות לכלי שמעביר תחושה. "היום תותבת לא יודעת להגיד למוח אם משהו מגרד", מסביר דניאל, חבר הצוות. "אנחנו רוצים שהיא תהיה המשך של הגוף. אם מגרד ברגל שכבר איננה – תוכל לגרד את התותבת, והמוח ירגיש הקלה”.
הצוות כלל מדעני מוח, מהנדסי אלקטרוניקה, מפתחים – ואת רותם ענבר, לוחם נח"ל שנפצע קשה ב־7 באוקטובר ואיבד את רגלו. "באחת הפגישות הרגשתי פתאום כאב פנטום", הוא מספר. "אמרתי להם – ותוך רגע כולם התחילו לחשוב. לראות את ההשקעה שלהם – זה מרגש”.
המכשיר שפיתחו מבוסס על מיפוי של נקודות בגדם – כל נקודה מדמה תחושה של איבר שאיננו. "אם אתה מרגיש גרד בבוהן שכבר לא קיימת – אנחנו יודעים לגרום לכך שגירוד בגדם ירגיש כמו גירוד בבוהן", מסביר ד"ר אריאל, יועץ מדעי באלביט.

"כל המטרה שלנו היא להחזיר שליטה לפצוע", מוסיף טל מהצוות. "כשהוא מגרד – ומרגיש את זה – הוא חוזר לפקד על הגוף שלו. וזה כל העניין”.

שיקום דרך סימולציה

את האתגר השלישי – שיקום נוירו־אופטי – לקחה על עצמה אורלי. "פגיעות ראש גורמות גם לפגיעה בראייה", היא מסבירה. "אנחנו רוצים לאמן את הראייה מחדש – עם כלים שפותחו בכלל לצבא”.
המערכת מבוססת על סימולציה, כמו בתרגול טיסה – רק שפה המטרה היא לשפר תפקודים כמו ראייה היקפית, מעקב עיניים ותיאום בין שתי העיניים. המטופל עוקב, מגיב – והמערכת מודדת הכל.
"אנחנו יודעים להתאים את זה אישית, ולמדוד את ההתקדמות", אומרת אורלי. "החיילים האלה הם הלב של החברה הישראלית. לעזור להם להשתקם – זו לא רק שליחות. זו חובה”.
 

"אין עוד אנשים כמוכם"

הלילה מתקרב לסופו, וד"ר גורדון עוברת בין הצוותים, נרגשת. "זה הלב של אלביט, זה הלב של החברה הישראלית", היא אומרת. "מי שראה את המחויבות, את המסירות, את הלב – לא צריך הסברים. אני רק אומרת לכולם כאן: אין עוד אנשים כמוכם. אתם משנים את העולם”.