האיש שחלם הייטק – והקים אומה

בדירה צנועה בחיפה של שנות השישים, עבד עוזיה גליל במעבדה קטנה שהקים בעצמו. בתו הקטנה התבוננה בו כשהפך רעיונות למכשירים, ואותם – למוצרים. עבור גליל זו הייתה הרבה יותר ממעבדה: זה היה המקום שבו הונחה אבן הפינה למה שתהפוך עם השנים למהפכת ההייטק הישראלית.

עבור בנותיו, דניאלה ורות, אלה לא רק זיכרונות ילדות. הן חוו מקרוב את האיש שלא היה רק אב או בעל – אלא מחולל חזון, מייסד חברת אלרון (שממנה תקום אלביט מערכות) ואב רוחני של יותר מ־20 חברות טכנולוגיה פורצות דרך.
 

חיבור בין אקדמיה, תעשייה ואנשים

גליל נולד ברומניה בשנת 1925, ועלה לישראל בשנת 1941, כנער שברח מזוועות מלחמת העולם השנייה. בחיפה מצא בית – וגם כיוון. הוא למד הנדסת חשמל בטכניון, ובמהלך שירותו בחיל הים החל לשתף פעולה עם רפאל. שם זיהה את הפער בין המחקר האקדמי לבין היישום המבצעי – והבין שצריך לבנות גשר.

ב־1966 הקים את אלרון – מהחברות הראשונות בישראל שהניחו תשתית לתעשיית ההייטק המקומית. החברה הצעירה, שפעלה ממבנה דו־קומתי צנוע עם פחות ממאה עובדים, הפכה עד מהרה לחממת חדשנות יוצאת דופן. גליל ידע לדבר גם עם מהנדסים, גם עם חוקרים – ובעיקר עם אנשים.

"ידע היה בשבילו רק תחנה בדרך ליישום", נזכרת בתו רות. "כשהגעתי לעבוד באלביט ראיתי איך הוא עובר בין העובדים, שואל כל אחד לשלומו ושל בני משפחתו. זו לא הייתה רק חברה – זו הייתה משפחה".
 

ראה את הכוח של נשים בתעשיה

בבית של גליל לא היה הבדל בין בנות לבנים. "הוא חינך אותנו לחשוב שהיותנו נשים הוא יתרון", אומרת רות, שמאוחר יותר תעשה קריירה מצליחה בעמק הסיליקון.

דניאלה מספרת על מסלול שונה: "בהתחלה דווקא רציתי להתרחק – למדתי כימיה ועבדתי בתעשיית המזון. אבל בסוף הגעתי לאלביט, והובלתי את תחום משאבי האנוש. במובנים רבים, הוא תמיד היה שם – מלווה, גם אם מרחוק".

גם אלה, רעייתו, עבדה לצידו למעלה משלושים שנה. "הוא תמיד עודד נשים, הקיף את עצמו בנשים מוכשרות וראה את הכוח שלהן. הוא הקדים את זמנו", היא אומרת.
הוא תמך ביזמות של הדור הצעיר: ענה לשאלות, ייעץ, והצטרף לאלה בפעילות עמותת "יזמים צעירים ישראל", כולל בליווי משלחות תלמידים מתחרויות בינלאומיות – ונראה גאה לא פחות מהם.
 

בין הטכניון לאלביט

גליל שירת במשך עשור כיו"ר חבר הנאמנים של הטכניון, שם קידם שיתופי פעולה אסטרטגיים עם אלביט מערכות. גם בגיל מאוחר הגיע לאירועים, הקפיד לחבר בין הפקולטות לתעשייה, ולחזק את הקשר שבין רעיון למוצר. את חותמו אפשר למצוא עד היום בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים – ובכל מסדרון שבו מהנדסים צעירים מפתחים את הדבר הבא.

אבל מעבר להישגים המקצועיים – היה לו לב. "הוא נהג לחלק את תלושי המשכורת בעצמו", מספרת דניאלה, "היה לו חשוב לראות כל עובד בעיניים".
רות נזכרת במקרה מייצג מחייה בעמק הסיליקון: "הייתי היחידה בחדר, כולם חשבו שאני המזכירה. לא תיקנתי אותם – רק חילקתי כרטיסי ביקור. זה תמיד הפתיע אותם".
עבור אלה, התרומה הכי משמעותית שלו הייתה היכולת לחבר בין אנשים. "הוא עבד עם גורמים שונים בצבא, בטכניון, ברפאל – תמיד ידע לאחד בין עולמות. זה מה שהפך אותו למה שהוא".

הרבה מעבר לטכנולוגיה

עוזיה גליל (שנפטר בשנת 2021 בגיל 96) היה מהנדס, יזם, מחנך – אבל יותר מכל הוא אדם שהבין שאנשים קודמים למערכות. הוא הקים חברות, אבל גם טיפח דורות. השאיר אחריו מורשת, אבל גם משפחה שהולכת איתו עד היום.

כמו שאמרה אלה: "הוא חיפש תמיד את הניצוץ בעיניים של האנשים שפגש. שם התחילה אצלו הסקרנות – ושם נולדו הרעיונות הכי גדולים".

אלביט מערכות, שאותה ייסד, ממשיכה את הרוח הזו גם היום – ומוכיחה שלא מדובר רק בעבר של ההייטק הישראלי, אלא גם באחד מאבות העתיד שלו.