לא רק רחפנים: כך נראה שדה הקרב האווירי החדש

העשור השלישי של המאה ה־21 משנה את חוקי המשחק הצבאי: מערכות מתקדמות ויקרות מפנות את מקומן למערכות זולות, פשוטות ונגישות הרבה יותר – בעיקר כאלה שמבוססות רחפנים וכלים אוטונומיים.
כדי להתמודד עם השינוי, באלביט מערכות הקימו תחום חדש שמתמקד כולו בטכנולוגיות אוטונומיות – ובבניית יתרון בשדה הקרב העתידי.
מי שעומד בראש התחום החדש הוא גיא, בכיר לשעבר במערכת הביטחון, שמוביל כעת את קו הפיתוח החדש באגף C4I וסייבר של אלביט. "היישומים של רחפנים היום מגוונים מאוד", הוא אומר. "ממערכות אנד-גיים (End Game) קטנות שפועלות עצמאית או בלהקות, ועד לפלטפורמות קרקעיות או אוויריות שמספקות ציוד לחיילים בשטח".
 

ארבעה תחומים, מערכת אחת

כדי לייצר פתרונות משולבים, גיא מחבר בין ארבעה תתי־תחומים: מערכות אוויריות (UAV), מערכות קרקעיות (UGS), טכנולוגיות אוטונומיות וחיישנים. כל תחום עוסק בזווית שונה של יכולת: תכנון פלטפורמות, טייסים אוטונומיים, ניהול משימה, סנסורים ייחודיים – ולבסוף, שילוב כל אלה לתוך נחילים שפועלים בתיאום מלא.
המטרה: לתת מענה גמיש ודינמי ללקוחות צבאיים ואזרחיים כאחד, בין אם הם מתמודדים מול איום אוטונומי ובין אם הם רוצים לאמץ טכנולוגיה כזו.
 

חוזרים לגובה נמוך

התחום שהכי מעסיק את גיא כיום הוא "המרחב האווירי הנמוך" – גובה קרקע עד עשרות מטרים – שהופך במהירות לזירת לחימה חדשה.
“זה אזור שמתחילים להופיע בו הרבה מאוד שחקנים", הוא מסביר. "רחפנים, טילים, פצצות משוטטות – כולם פועלים בגובה נמוך מאוד, קרוב לקרקע".
אבל מה שנראה מאיים – יוצר גם הזדמנות. "בעבר הלוחמים ראו את שדה הקרב מזווית אחת בלבד – אופקית. ברגע שנכנסו הרחפנים, קיבלנו תמונה תלת־ממדית של השטח, עם יכולת לזהות ולהגיב בזמן אמת".
היכולת הזו משנה את אופן הזיהוי, ההתמצאות והמיגון של כוחות בשטח – במיוחד באזורים הרריים או בסביבה אורבנית צפופה.
אותן טכנולוגיות משמשות גם למשימות ביטחון פנים, גבולות והגנה אזרחית. "המשימה שונה, אבל העיקרון דומה – יכולת תצפית ממספר זוויות ומעל שטח נרחב היא יתרון עצום", הוא אומר.
 

"עברנו את נקודת האל חזור"

שדה הקרב של השנים האחרונות – ובפרט הלחימה באוקראינה – הפך את הכלים האוטונומיים מנחלתם של צבאות מודרניים למשהו שזמין גם בארגונים זעירים.
"אפשר לראות את זה ברחפנים מסוג FPV, שהפכו מאוד פופולריים בזירה האוקראינית־רוסית", מספר גיא. "זהו תחליף זול לטיל – ברגע שמציידים אותו בראש קרבי מתאים, הוא יכול לשמש כפצצה משוטטת או טיל נ"ט".
לפי ההערכות של אלביט, מדינות ממזרח אירו־אסיה מייצרות מאות אלפי רחפנים מסוג זה – והמספרים רק גדלים. "אני לא מאמין שאפשר לעצור את זה. עברנו את נקודת האל־חזור", הוא קובע.

"שליטה, שליטה, שליטה"

כדי להתמודד עם התפשטות האיום האוטונומי, הפתרון הוא לא בהכרח למנוע אותו – אלא לשלוט בזירה הזו.
"שליטה, שליטה, שליטה", מסכם גיא. "בתחום הזה של גובה נמוך, צריך שליטה מוחלטת: שליטה בתקשורת, בשליטה ובקרה, בלוחמה אלקטרונית ובסייבר. רק כך אפשר לתת ללקוחות שלנו יתרון מובהק מול איום הרובוטיקה הקרבית".